החלטה בתיק מ"ת 9194-06-13

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נשיאת והחזקת נשק שלא כדין. המשיב נתפס ביום 2/6/13 לאחר חצות כאשר הוא מחזיק על גופו, בתוך תחתוניו, אקדח מסוג גלוק 17. האקדח היה טעון במחסנית עם כדורים ובכיס מכנסיו נתפסה מחסנית נוספת טעונה בכדורים. בבדיקה שנערכה התברר כי אקדח זה נגנב מדירה בתל אביב בראשית שנת 2008. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות שיש בהן, לכאורה, כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו. האקדח נתפס על גופו, ע"י שוטר, לאחר שהשוטר הבחין שהמשיב מתנהג בצורה משונה וכי יש לו חפץ כלשהו על גופו. המשיב אישר מיד כי החזיק בנשק ללא אישור. בהמשך, בחקירתו הראשונה נשאל שאלות על הנשק ושמר על זכות השתיקה, למעט אמירה שהנשק אצלו להגנה עצמית. בחקירתו השניה טען כי מצא את הנשק בחוף הים והיה בדרכו לביתו כדי למסור את הנשק לאביו, כדי שזה יתקשר לרכז מודיעין במשטרה בשם דרור.

לעניין הראיות יוער, כי מהעדויות לא הובהרה תכליתו הראשונית של הליך החיפוש שבוצע ברכב ואצל המשיב. יתכן שיהיו לכך השלכות על ההליך בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת בן חיים [רע"פ 10141/09 אברהם בן חיים נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 6.3.2012)]. לכאורה נראה מהעדויות כי החיפוש על גופו של המשיב נעשה בהסכמתו, לאחר שהתעורר חשד סביר לביצוע עבירה. בכל מקרה עניין זה יבחן בהליך העיקרי (ויודגש כי ב"כ המשיב גם לא העלה בפני כל טענה לעניין קבילות ראיות כפועל יוצא מהליך החיפוש). " מקומן של טענות בעניין קבילותן של ראיות הוא בהליך העיקרי ולא בשלב זה, בו די שבית המשפט ישתכנע שהראיות מקימות לכאורה, כאמור לעיל, סיכוי סביר להרשעתו של הנאשם בעבירות המיוחסות לו. ככלל, מקום בו הראיה לכאורה הנדונה אינה בלתי קבילה בעליל, יש לברר את שאלת קבילותה בהליך העיקרי, ובינתיים ניתן לראותה כראיה לכאורית לצורך המעצר עד תום ההליכים (בש"פ 2871/94 פרץ נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.6.1994), פס' 5 להחלטתו של כבוד השופט י' זמיר; בש"פ 3601/11 שווקי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 23.5.2011), פס' 34 להחלטתו של כבוד השופט י' דנציגר; בש"פ 4533/12 גבן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.6.2012), פס' 9 להחלטתי)." [בש"פ 4667/12 מקסים אזולאי נ' מדינת ישראל ( 28.6.12) פסקה 7 להחלטת כב' השופט צ' זילברטל. ראו בנוסף: בש"פ 7947/10 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 3.11.10); בש"פ 2514/09 מזרחי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 29.3.2009); בש"פ 4306/09 אבו ואסל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 4.6.2009)]. לשלב דיוני זה שבפני די בראיות הקיימות כדי לבסס תשתית ראיות מספיקה כנדרש בהליך מעצר.

אין חולק כי נשיאת נשק טעון בנסיבות בו נתפס הנשק אצל המשיב מקימה עילת מעצר של מסוכנות. " אשר למסוכנות הכרוכה בעבירות אלה, והאפשרות להפיגה בחלופת מעצר, נקבע בפסיקה מדרג של חומרה, הנגזר מהמטרה לה נועד הנשק. בראש הרשימה, מבחינת חומרת הסיכון, ניצבת החזקת נשק שנועד לביצוע מעשים המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או הציבור. אחריה, בסולם החומרה, ניצבת החזקתו של נשק לשם ביצוע עבירות פליליות ספציפיות כגון רצח או שוד, החזקת נשק כדי לאפשר פעילות פלילית "לעת מצוא", החזקת נשק לשם הגנה עצמית, ועד לתחתית הסולם, שם מצויה החזקת נשק שפג תוקף רישיונו. נקבע, שהחזקת נשק ללא רישיון שנועד לביצוע עבירה פלילית, מצדיקה, בד"כ, מעצר עד תום ההליכים, בעוד שהחזקת נשק לשם הגנה עצמית, אינה מצדיקה, ככלל, מעצר כזה (ב"ש 625/82 מחמוד נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668)." [בש"פ 9126/04 חוסייני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 7.11.2004), פסקה 8] ובעניין זה יובהר כי בשתיקת נאשם, ואי מתן הסבר לנשיאת הנשק ולמטרתו, נשאר החשד הטבעי, לפיו הנשק בא לשמש לפשע, בעינו [ראו לעניין זה  בש"פ 1748/11 יחזקאל נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10.3.11) פסקה 8]. במקרה שבפני שמר המשיב, בחקירתו הראשונה, על זכות השתיקה, למעט אמירה כי הנשק מיועד להגנה עצמית. בחקירתו השניה מסר גרסה אחרת, שסבירותה תיבחן במסגרת ההליך העיקרי. לעת הזו, ובנסיבות המקרה, יש במכלול הראיות כדי להקים עילת מעצר של מסוכנות.

לעניין המסוכנות יש להוסיף עוד כי אקדח הגלוק 17 אינו סתם עוד אקדח. מדובר בכלי נשק המשמש גורמי ביטחון בארץ ובעולם בזכות נתוניו המיוחדים. מכאן גם המסוכנות הנשקפת, לכאורה, ממי שמחזיק בו שלא כדין.

בסיכומו של דבר קיימת, בנסיבות העניין, עילת מעצר של מסוכנות. יוער כי אינני רואה כי קיימות עילות מעצר נוספות. העדים במקרה שבפני הם שוטרים. המשיב הודה כי האקדח נתפס על גופו. מכאן שאין חשש להשפעה על עדים וכיוצ"ב.

כלל הוא שגם כאשר קיימת עילת מעצר מוצקה על בית המשפט החובה לבחון אפשרות לשחרור לחלופת מעצר. כאשר עילת המעצר היא מסוכנות " בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו" [בש"פ 6700/04 מדינת ישראל נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04)].

במקרה שבפני מדובר בצעיר בן כ-20 שנים ללא עבר פלילי, שסיים את לימודי התיכון עם תעודת בגרות מלאה ועובד באופן סדיר (ויודגש כי בכפר מגוריו אין הדבר מובן מאליו). המשיב גם בן למשפחה נורמטיבית. מכאן גם יש להתייחס לגרסתו הראשונית. כפי שהתברר בדיון בפני - אמו של המשיב נורתה כאשר חצתה באקראי זירת ירי בכפר ג'אסר א-זרקא. הירי לא כוון כדי לפגוע בה, ואולם היא הייתה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון ונפגעה. מתנהל כעת משפט אחר בעניין אותה פרשת ירי. בני משפחתו של המשיב עדי תביעה ו/או משפחת נפגע עבירה, והושמעו כנגדם איומים. על רקע זה, והגם שהמשיב לא פירט בעדותו, ניתן להבין את אמירתו כי האקדח הוחזק על ידו להגנה עצמית (ואין לשלול גם אפשרות כי הנשק הוחזק למטרת נקמה).

בנסיבות המיוחדות של המקרה, ולאחר שהתרשמתי גם מבני משפחתו, סבור אני כי ניתן לאיין את מסוכנות המשיב בדרך של שחרורו לחלופת מעצר בתנאי פיקוח נוקשים ובהרחקה מג'אסר א-זרקא. לעניין זה יודגש כי ההרחקה מהכפר היא רכיב חיוני במסגרת תנאי השחרור, בעיקר כדי למנוע כל חיכוך בין המשיב לבין אחרים המעורבים בירי בו נפגעה אמו (הגם שאותו אירוע, לכאורה, אינו חלק מכתב האישום והליך המעצר שבפני).

בדיון ביום 6/6/13 הוצעו שתי חלופות מעצר. האחת שבבית המשפחה בכפר ג'אסר א-זרקא אינה ראויה במקרה זה, הגם שאביו ודודו שהוצעו כמפקחים הם מפקחים ראויים. הכתובת השניה שהוצעה היא באום אל פאחם בבית דודתו ודודו, הגב' פאיזה ומר מחמוד סאלם תורק. התרשמתי כי מדובר במפקחים ראויים ובחלופת מעצר ראויה. יודגש כי גם המפקחים שהוצעו לכתובת בג'אסר אל זרקא יוכלו לפקח על המשיב, ואולם זאת באום אל פאחם. אדגיש כי ער אני למסוכנות, כמפורט לעיל, ולהעדר אפשרות לאיין באופן מוחלט כל מסוכנות בדרך של חלופת מעצר. אלא בכל חלופת מעצר מדובר באיזון בין סיכונים. לא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר[בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום  7.9.09); בש"פ 2663/09 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום, 29.3.09)]. במקרה שבפני סבור אני כי החלופה המוצעת תיתן מענה סביר למסוכנות הנשקפת מהמשיב. אוסיף עוד כי בנסיבות העניין סבור אני כי תקופת המעצר שחווה המשיב, בנסיבותיו האישיות כפי שפורטו, תהווה עבורו גורם מרתיע מפני הפרת תנאי שחרור [בש"פ 10535/08 מאור נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.12.08); בש"פ 11163/08 מדינת ישראל נ' דוד סל (ניתן ביום, 4.1.09)].

בנסיבות העניין סבור אני גם כי ראוי שיוגש תסקיר בעניינו של המשיב, זאת לאחר שחרורו לחלופת המעצר, שיחווה דעה בכל הנוגע לצורך בהשמתו של המשיב בחלופת מעצר בין מלא. נזכיר לעניין זה כי "...אין להקל ראש במגבלה שמטיל מעצר בית מלא על חירות הפרט וכי העובדה שלא מדובר במעצר "רגיל" אלא "רק" במעצר בית מלא אינה פוטרת את בית המשפט ממלאכת האיזונים ההכרחית ומשקילה של התנאים המגבילים ונחיצותם מעת לעת. נקבע כי לעיתים קרובות מתגלה הגבלה זו כקשה מאד מבחינת תפקודו וחירותו של הנאשם עד שהיא אינה יכולה להתקיים ללא הקלות לאורך זמן [ראו והשוו: בש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.8.2011) בסעיף 5 להחלטתו של השופט י' עמית (להלן: עניין פלוני); בש"פ 3791/92 אוטמזגין נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(4) 186, 190 (1992) (להלן: עניין אוטמזגין)]." [בש"פ 4315/12 אחמד המאם נ' מדינת ישראל (13.6.12) פסקה 9 להחלטת כב' השופט דנציגר].

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

אני מאשר את חלופת המעצר המוצעת שכתובתה בית משפחת תורק באום אל פאחם. המשיב ישוחרר ממעצר וישהה בדירה הנ"ל בחלופת מעצר בית מלא וכל עת ישהה עימו אחת המפקחות/אחד המפקחים שאושרו, ושהתייצבו בפני בית המשפט ביום 6/6/13. כל מפקח/ת י/תחתום על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ש"ח ויפקיד 1,000 ש"ח במזומן להבטחת התחייבותו לפקח על המשיב ולדווח אם יצא המשיב את הבית ללא אישור. 

יובהר למפקחים/מפקחות, כי התחייבותם היא שבכל עת ישהה אחד מהם עם המשיב, וככל שהמשיב ייצא את הבית ללא אישור, כי אז על המפקח/ת להתקשר למשטרת ישראל ולדווח על כך. יובהר, כי התחייבות זו מחייבת את המפקח/ת גם אם לא תפורט בטופס ההחתמה על ההתחייבות/ערבות.

המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקורות בכתובת הנ"ל כדי לוודא שהמשיב מצוי בדירה בכל עת בהתאם להנחיות בית המשפט.

בשלב זה, עד שיוגש תסקיר ועד להחלטה אחרת שתינתן לאחר קבלת תסקיר, אני מורה כי יותקן פיקוח אלקטרוני בכתובת חלופת המעצר. יודגש כי ער אני לכלל כי התקנת פיקוח אלקטרוני תעשה לאחר קבלת תסקיר. במקרה שבפני, כדי לאפשר את השחרור מוקדם יותר, ובנסיבות כפי שפורטו, אני מורה כי יותקן הפיקוח האלקטרוני ולאחר מכן יוגש תסקיר שיתייחס, בין היתר, לנושא זה.  

הסנגור ימציא לבית המשפט תצהיר חתום על ידי בעל הבית בכתובת חלופת המעצר או אחד המפקחים, שיאשר כי יש בבית שישמש כחלופה קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסמיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות.

כאמור, אני מורה כי יוגש תסקיר בעניינו של המשיב. שירות המבחן יתייחס בתסקירו לצורך בכל סדרי הפיקוח שנקבעו ובהגבלת חירותו של המשיב. המשיב יתייצב אצל שירות המבחן במועדים שיזומן ובכל יציאה לשירות המבחן הוא יהיה מלווה במפקח שאושר.   

שירות המבחן יגיש תסקירו עד ליום 7/7/13.